פסק-דין בתיק עת"מ 37328-01-12

רקע עובדתי ודיוני ועיקרי טענות העותרת:

עתירה זו הוגשה ביום 18.1.12 קשורה בטבורה לעת"מ 3950-07-11 (להלן: " העתירה הראשונה"), עתירה שהגישה חוף כרמל 89 נגד עירית חיפה, שעניינה בחיובי ארנונה ובהליכי גביה שנוקטת העירייה כנגד העותרת שם. העתירה הנ"ל קבועה לקבלת סיכומי הצדדים ולמתן פסק דין לאחר שיוגשו הסיכומים.

העותרת היא שותפות מוגבלת רשומה. השותפים בה הם חברת חוף כרמל נופש ותיירות 89 בע"מ, ח.פ. 52-0041252 (השותף המוגבל) (להלן: " חוף כרמל 89") המחזיקה 99.9% בשותפות, וכרמל על הים ח.פ. 51-3108928 (שותף כללי, חברה בבעלות מלאה של חוף כרמל 89) המחזיקה ב 0.1% בשותפות. החברות השותפות והעותרת עצמה הן בשליטת חברת דלק נדל"ן בע"מ ח.פ. 51-0313778 (להלן: " דלק נדל"ן")

המשיבה 1 פתחה בהליכי גבייה מנהליים לשם גביית חובות ארנונה של העותרת וכן חובותיה של חברת חוף כרמל 89 ובמסגרת זו אף הוטלו עיקולים על נכסים שונים. בסמוך להטלת העיקולים, הגישה חברת חוף כרמל 89 את העתירה הראשונה. במסגרת עתירה זו נטענו טענות שונות כנגד הליכי הגבייה הננקטים על ידי העירייה. בקשה שהוגשה לצו ביניים נדחתה. הצדדים ניסו להגיע לידי הסדר במסגרת הליכי גישור. לאחר שאלו כשלו, התקיים דיון בפני ביום 12.1.12, במסגרתו הוסכם כי הצדדים ישלימו טענות בכתב ובית משפט זה יכריע במחלוקת.

כאמור, הוגשה עתירה זו ביום 18.1.12, שבוע לאחר הדיון בעתירה הראשונה. העותרת מדגישה בעתירתה (סעיף 13 לעתירה) כי היא אישיות משפטית נפרדת לחלוטין מחוף כרמל 89, ובשל כך נגזרות גם עילותיה המשפטיות השונות, הנטענות במסגרת עתירה נפרדת זו.  עם זאת נסמכות טענות העותרת כאן על העתירה הראשונה.

העותרת טוענת כי המשיבה 1, עיריית חיפה, מנועה מלנקוט הליכי גבייה בהתאם להוראות סעיף 2 לפקודת המיסים (גבייה) וסעיף 2(א) בצו אכרזת המיסים, והן מכוח סעיף 20(ב) לפקודת השותפויות, כל זאת כפועל יוצא מההליך המתנהל במסגרת העתירה הראשונה ובהיות החוב שנוי במחלוקת ומצוי במסגרת של התדיינות משפטית. טענתה החילופית של העותרת מתייחסת להליכי הסדרת חובות של דלק נדל"ן, כאשר טענות העותרת, בתמצית, הן כי המשך הליכי הגבייה יוצרים מצב של העדפת נושים בכל הנוגע להסדר המתגבש בעניין חובותיה של דלק נדל"ן.

ביחד עם העתירה הוגשה גם בקשה לצו ביניים, שיורה לעירייה להימנע מנקיטת הליכי גבייה. הבקשה לצו ביניים במעמד צד אחד נדחתה כאשר נקבע דיון בבקשה ליום 24.1.12. בית המשפט הורה למשיבה להגיש תגובה בכתב לבקשה לצו הביניים עד ליום הדיון ותגובה הוגשה. בסופו של דבר התקיים הדיון ביום 31.1.12. בדיון הסכימו הצדדים לראות בתגובה שהוגשה כאילו הוגשה תשובה לעתירה וכן לדון במאוחד בעתירה ובבקשה לצו הביניים. בהמשך, טענו הצדדים את טיעוניהם.

דיון והכרעה:

לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים החלטתי לדחות את העתירה.

הטעם הראשון לדחיית העתירה הוא הפסול שבנקיטת ההליך, באופן בו ננקט. העותרת טוענת לזכויות דיוניות שהן פועל יוצא של היותה קשורה בקשרי שותפות עם חברת חוף כרמל 89. סבור אני כי בנסיבות אלו, היה על העותרת להצטרף לעתירתה של חוף כרמל 89 (עת"מ 3950-07-11). אין מקום לנקוט בכפל הליכים כפי שנעשה. כל הטענות הרלוונטיות היו ידועות לעותרת מזה כבר, כאשר הגישה חוף כרמל 89 את עתירתה, ונכון היה כי העותרות יעתרו במשותף תוך הצגת התמונה הכוללת, העילות המאוחדות והכל במסגרת הליך אחד. פניה זו בעתירה מאוחרת, לוקה, בשים לב לאופן הגשתה, בפגם המהווה, לגישתי, חוסר ניקיון כפיים.

ואולם לא זה הטעם העיקרי לדחיית העתירה.

הטעם העיקרי עניינו בשיהוי מהצד האחד ובמניעות שהיא פועל יוצא באי-קיום ההליכים המנהליים הקודמים להגשת עתירה. אבהיר להלן.

העותרת קיבלה לידיה שומת ארנונה. היה עליה להגיש השגה על שומת הארנונה תוך 90 יום מקבלת הודעת התשלום. לעניין זה יצוין כי העותרת הדגישה בעתירתה את היותה תאגיד נפרד מחברת חוף כרמל 89. ממילא, וגם אם נקטה חברת חוף כרמל בהליכים כאלה או אחרים כנגד שומת הארנונה, אין בכך כדי לפטור את העותרת מנקיטת הליכים מטעמה. השגה לא הוגשה. ממילא, ומשלא הוגשה השגה, גם לא הוגש ערר על החלטה בהשגה. בכך לא מיצתה העותרת את ההליך הנכון, בהתאם לחוק, כדי להעלות טענותיה בפני הרשות המנהלית לעניין שומת הארנונה, וזאת קודם לפנייה לבית משפט מנהלי.

משלא מיצתה את ההליך המנהלי לבירור חוב הארנונה, ממילא גם הפך החוב להיות חוב חלוט, כך לכאורה. מכאן שאין עוד חוב שנוי במחלוקת במערכת היחסים שבין העותרת לבין עיריית חיפה, ומכאן שגם לא מתקיים מחסום דיוני מפני נקיטת הליכי גבייה.

אי-מיצוי הליך מנהלי בפני הרשות המנהלית מהווה גם הוא עילה, בפני עצמה, לדחיית עתירה על הסף.

על אלו יש להוסיף כי נושא נקיטת הליכי גבייה היה ידוע לעותרת מזה זמן, לפחות מהמועד בו היו הדברים ידועים לחברת חוף כרמל 89. העותרת לא פנתה בעתירה במועד הנ"ל (וככל הנראה המתינה לראות כיצד יתקדם הדיון בעתירתה של חוף כרמל 89). הכלל הוא כי עתירה מנהלית יש להגיש בתוך 45 ימים מיום שנודע לעותר על ההחלטה או המחדל השלטוני אשר הוא מבקש לעתור כנגדו. מועד זה חלף מזה כבר, ולא הוגשה כל בקשה להארכת מועד להגשת העתירה. מכאן שחל שיהוי המצדיק את דחיית העתירה.

בכל הנוגע לטענה כי הליכי הגבייה עלולים לגרום להעדפת נושים במסגרת הסדר כזה או אחר של חברת דלק נדל"ן - אינני מוצא כל מקום להתייחס לעניין זה במסגרת הדיון בעתירה זו. ככל שיועלו טענות כנגד פעולות העירייה במסגרת הליך אישור הסדר הנושים של חברת דלק נדל"ן, כי אז ישקול המותב הדן בהסדר זה את הטענות וייתן החלטה בהתאם. אין מקום במסגרת עתירה מנהלית זו להעלות טענות בשמה של חברת דלק נדל"ן, או בשמם של נושים אחרים של החברה, אשר אינם צד להליך זה.  מכאן, שהמקום לדון בטענות אלו הוא במסגרת הליך אישורו של הסדר נושים. אבהיר, כי לגוף הטענה אינני מביע כל עמדה. 

סיכום:

בסיכומו של דבר, ומכל הטעמים הנ"ל, דין העתירה להידחות.